יופי נשי?

בעקבות הביקור שלי בפירנצה, עיר שסגנון הרנסנס בולט בה בכל פינה, התוודעתי ליופי של הרנסנס והוקסמתי ממנו. האדריכלות של המבנים בסגנון הרנסנס, כמו כן כל הפסלים בכל פיאצה. ניכר בברור שהאומנים עמלו רבות בתקופת הרנסנס כדי להדגיש את האינדיבידואל - הגוף הוצג על ידי הציירים והפסלים על כל פגמיו, אינדיבידואל היופי הוא בעצם כול יצור בטבע. באותה תקופה אידיאל היופי נטה לנשים שמנמנות וככל שהאישה הייתה מלאה ועגלגלה יותר, היא נחשבה ליפה יותר. בוטוצ'ילי למשל, צייר את "הולדת הונוס" , אלת האהבה, מציגה לראווה שדיים קטנים בטן עגלגלה ואגן מלא.  

תקופת הרנסנס התרחשה בין המאה ה-14 למאה ה-17, כאשר ניצניה הראשונים החלו להופיע בימי הביניים המאוחרים באיטליה, ולאחר מכן התפשטו לאירופה כולה. אנשי הרנסנס יצאו כנגד אנשי הכנסייה והגבלת האדם לענייני דת בלבד, אם כי לא כנגד הדת עצמה. תקופה זו ביקשה לחזור לתקופה הקלאסית, ובה החלה פריחה מחודשת בתחומים שונים כגון מדעים, רפואה, אדריכלות ואמנות. האדם הועמד במרכז והיה בעל חשיבות עליונה, בניגוד לימי הביניים בהם היה האל במרכז.  

            אם ניבחן את מקומן ואת מעמדן של הנשים בהיסטוריה בראי האומנות, נגלה שהכנסייה בתקופת ימי  הביניים ראתה בנשים חוטאות ומחטיאות (מחטא גן העדן). זאת משום שבכוחן להתגבר על הרציונל של הגבר ע"י מיניות ופיתוי. הכנסייה יוצאת כנגד זה, ופועלת על מנת להחליש את כוחן. כתוצאה מכך בתקופה זו מצב הנשים לא טוב, הן תמיד כפופות לגברים לדוגמא בנושא של רכוש האישה חייבת לבקש את אישור בעלה. הרנסנס לא הסיר את המגבלות על הנשים; לא הותר להן להשתתף בחיים הציבוריים, צניעות וכניעה המשיכו להיות התכונות שהגבר ציפה מהאישה שלו. ההסתכלות על הנשים כחלק מהיצורים בטבע ממשיך גם אז, כפי שהגברים משתלטים על הטבע כך גם הם משתלטים על הנשים. המילים אחרות, כל ערכי הרנסנס ובכללם הרצון להציב את האדם במרכז חלו על גברים בלבד, ומעמדן של הנשים לא קיבל שינוי משמעותי בתקופה זו. עם זאת, היחס אל המיניות הנשית השתנה בתקופת הרנסנס, וניתן לראות זאת באופן ניכר באמנות הרנסנס, שייצגה דמויות של נשים ערומות וחגגה את היופי של הגוף הנשי והאנושי בכלל.

כשעוברים לעולם הניתוחים הפלסטיים ניתן לראות  את מקומה של האמנות ואת השפעתה על תפיסת גוף האישה ועל אידיאל היופי, כשהקו המנחה הוא פרופורציות. אין דבר כזה אידיאל יופי, וגוף פרופורציונלי הוא גוף יפה למראה. השאיפה היא להגיע להרמוניה בין חלקי הגוף השונים, כאשר מה שחשוב זה האופן שבו האישה תופסת את מושג היופי ומה שחשוב לה. ישנה גישה נוספת, לפיה הגדרות היופי אינן תלויות בתרבות או בתקופה. אם כך, מה גורם לנו להתאהב במין הנשי? ההגדרה שלנו ליופי הנשי תלויה דווקא בברירה הטבעית. ולכן טבועה במטען הגנטי שלנו. כלומר, אנחנו מסיקים שמי שנראית לנו הבריאה, הפורייה והשופעת ביותר היא זו שתישא את המטען הגנטי שלנו בצורה הטובה ביותר, לכן היא גם היפה  והמושכת ביותר בעינינו. היום אנחנו מתרגשים וחשים משיכה כשאנחנו מסתכלים על פנים סימטריות או על גוף פרופורציונלי, וזה גם הבסיס לעיצוב הגוף בתחום הניתוחים הפלסטיים. אבל אין ספק שהטרנדים והאופנה החולפת משפיעים על תפיסת אידיאל היופי משנה לשנה.

 הרצון לבחון את מקומן של הנשים באומנויות צמח בזכות תנועת הנשים שהשפיעה על הבחינה המחודשת של המושגים וההגדרות ועל האופן בו נכתבה ההיסטוריה עד כה: בתחילת שנות השבעים  של המאה ה-20 החלו היסטוריונים של אמנות ואמניות פמיניסטיות לשאול שאלות על מקומם הלא סימטרי של הנשים והגברים בהיסטוריה של האמנות, והם ערערו על ההנחות המוקדמות שעמדו בבסיסו של המחקר ובעיקר על התפישה האוניברסלית של האומנויות.

חוקרים וחוקרות מתחום המגדר התמקדו ביוצרות, התייחסו לתנאים הלא שוויוניים בהם נשים פעלו, עד כמה משמעותיים ההבדלים הביולוגיים בין המינים ומה חלקן של הבניות תרבותיות. לדוגמא, נשים היו מנועות מלהשתתף בשיעורי מודל עירום מהמאה ה-16 ועד המאה ה- 19 והן היו האובייקט ליצירה ולא יוצרות בעצמן. נשים לא הורשו להיות חברות באקדמיות לאמנות, ורק נשים בנות המעמד הגבוה היו רשאיות ללמוד וגם לא את כל המקצועות.  היות ונשים הודרו מלימודים אלה הן לא היו שותפות לציור שהיה מושתת על חוקים, יחסי גדלים ופרופורציות. נשים יכלו לצייר באופן אינטואיטיבי אבל לא כהכשרה. מאחר ולמקצועות היוקרתיים נדרשה השכלה נשים נאלצו לעבוד בעבודות שלא דורשות הכשרה. עבודות המחט והרקמה נהפכו לנשיות. הייתה הפרדה בין המרחב הציבורי לבין המרחב הפרטי. בנות למדו באופן פרטי בביתן ובנים למדו במרחב הציבורי. המרחב הציבורי קשור למדידה, להתבוננות ואילו האישה נהפכה לאובייקט להתבוננות.

 ויליאם שקספיר נולד לתוך התקופה האליזבטנית- תקופת שלטונה של המלכה אליזבת לבית טיודור, אשר נמשכה כ-45 שנה. תקופה זו של פריחה ושגשוג היוותה את שיא הרנסנס באנגליה והשפיעה מאוד על מחזותיו ועל צורת כתיבתו של שקספיר. המחזה "מהומה רבה על לא דבר" עוסק בהתרחשות באותה תקופה- המאה ה-16, אם כי המחזה מתרחש באיטליה ולא באנגליה בה חי שקספיר.

            אנשי הרנסנס היו אמנם מהפכנים, אך לא בתחום מעמד האישה. כמו בימי הביניים, גם בימי הרנסנס לאישה לא היה תפקיד ממשי, כאשר לא התחשבו בדעתה ולא היה לה מקום ממשי בחברה, כלומר היחס לנשים בתקופתו של שקספיר התבטא בחוסר שיווין. לרוב תפקידה של האישה התבטא בהיותה רכוש של אביה או של בעלה, כאשר לא היה לה ערך בפני עצמה. הבת באותה תקופה נצטוותה להיות מאוד ממושמעת ולציית לאביה או לבעלה. מקרים של אי ציות גררו לא פעם הוצאה להורג.  "מהומה רבה על לא דבר" היא ללא ספק קלאסיקה, עדיין משעשעת ומפתיעה בשנינותה גם 400 שנה לאחר שנכתבה.

            בניגוד לנורמות, שקספיר ניסה לקדם את מעמד האישה וליצור תפיסת מחשבה חדשנית בנוגע לנשים. שקספיר ניסה להראות במחזותיו שלא תמיד על האישה לציית לאביה ולבעלה. על מנת לקדם את מעמד האישה, הוא הציג נשים שעומדות על דעתן ויוצאות נגד הגברים (לדוגמא באטריצ'ה במחזה "מהומה רבה על לא דבר"). מחד גיסא, מנסה שקספיר להראות לקהל את הנורמה המתרחשת בעולם, ומאידך גיסא את התיקון לה. שקספיר אמנם משתמש בתחבולות שונות, אך למעשה רומז לקוראים שהוא מצפה לשינויים בעמדה ובגישה כלפי האישה.  

ראינו שלאורך תקופות ההיסטוריה שציינתי, הנשים שימשו עזר כנגד לגברים ותמיד מוכתב להן תפקיד ברור במחזה של החיים ללא התייחסות אל הנשים כישות בפני עצמה עם רצונות ודעות אלא כאובייקט שיש לו כול פעם תפקיד אחר. אז האם מדובר ביופי הנשי? או משהו אחר? לי נראה שבאה כאן לידי ביטוי קנאה מאוד חזקה של המין השני כלפינו, על כך שאנחנו כנשים באמת נראות להם כאלות, ואכן הגוף הנשי נראה יפה, אבל הגבר יודע שמעבר ליופי יש לה חוזקות אחרות, כפי שכנראה ראו אנשי הכנסייה. הם זיהו את חוכמת האישה ונבהלו שלא יוכלו לשלוט בה, ולכן בנו סביבה תיאוריות שלמות של הפחדה כדי לרדוף את הנשים.  אני קיבלתי השראה מ"הולדת הונוס" שנראית מבוישת במבטה ובתנועתה. אני רציתי לצייר אישה חושנית עם מבט  ישיר של גאווה,  כי האישה היא יפה בכמה מובנים, לא רק במראה החיצונים, כפי שאומנים רואים בה .  יופי נשי? שאלה מורכבת עד היום המהווה מכשול לשוויון  עד היום.